ה"מסע לפולין" – אין ספק שהוא יכול להיות אחד המסעות המרגשים והסוערים של כל תלמיד שבהגיעו לכיתה י"א או י"ב ניתנת לו ההזדמנות להשתתף בו , זהו מסע שבו התלמידים נחשפים לאחד המקומות שבהם היו המאורעות הקשים ביותר בהם עברו היהודים בתקופת השואה. השאלה שמתעוררת בקרב תלמידים רבים האם להשתתף במסע זה כן או לא ? האם לכולם יש את הכוחות הנפשיים הרגשיים והפיזיים לעמוד במסע?

​

מאז שנושא פולין עלה, עמדה בפניי הדילמה האם להצטרף יחד עם חברי למסע זה? בבית הספר נושא המסע לפולין הוצג והודגש כמסע קשה פיזית נפשית ורגשית ולא כל אחד יוכל לעמוד בו דבר שחיזק בי את הרצון שאולי לא כדאי לי לנסוע ,לאחר התלבטויות עם עצמי החלטתי שלא להשתתף על אף חשיבותו ההיסטורית של המסע.
מגיל צעיר התחנכתי על זיכרון השואה ועל האירועים הקשים והמזעזעים  שפקדו את עם ישראל. סרטונים קשים שראיתי, סיפורים ששמעתי מניצולי השואה ודרך למידת הנושא ,כל זה ועוד שגם כך השאירו בי תחושות קשות ולא נעימות , גרמו לי  להרגיש שאני לא בטוח שאוכל לעמוד  בצורה מוחשית לעמוד ולראות מקרוב את הגטאות, מחנות ההשמדה ואת תאי הגזים שבהם עונו והושמדו יהודים רבים. מראות מזעזעים אלה לא רוצה להיות נוכח בהם. אני  נער רגיש  וגיליתי שמה שקורה סביבי משפיע עליי יותר מאשר על אחרים . לכן החלטתי שכדאי לדחות את המסע הזה לזמן אחר. זמן שבו אוכל לראות את הדברים בצורה בשלה ובוגרת. אבל  עכשיו  אני מרגיש רגשית ונפשית שלא בטוח שאני רוצה לעמוד בפני חוויה קשה זו אני חושש שהמראות שאני אמור לראות במסע זה יפגעו בי במקום להועיל.

​

בבית  קיבלתי עידוד ותמיכה לצאת למסע שאין ספק שזאת יכולה להיות חוויה חברתית מיוחדת ובונה. ההחלטה שלי הייתה חד משמעית אני לא יוצא למסע שרגשית אני לא שלם עמה.   יכול להיות שבעתיד אני אצטער על ההחלטה זו אבל אני יודע שאולי בזמן אחר אוכל לצאת לפולין ולהשלים את מה שפספסתי עכשיו.

​

​

​