המסע לפולין הוא מבחינתי מסע משמעותי שכל יהודי צריך לעבור והגיל שלנו הוא הזמן .המסע מתחיל בקרקוב,עיר מדהימה שלא האמנתי שכל כך הרבה רוע היה בה. המקום הראשון שבו אנחנו נמצאים הוא הרובע היהודי מקום קטן עם משמעות גדולה. בקרקוב בכל כמה מטרים יש בית קברות אבל יש משהו שונה בבתי הקברות האלה,הם חיים ,צבעוניים יש פרחים על כל קבר. אני לא מאמינה שאני במקום הזה,במקום שבו הייתה הזוועה הכי גדולה של האנושות היהודית.

 

אנחנו באושוויץ מקום שנראה כמו מוזיאון ענק עם המון ביתנים ולכל ביתן משמעות וסיפור משלו. אחרי הדרכה של 4 שעות באושוויץ הדרכה ארוכה שמלווה בשוק ענקי אנחנו נוסעים לכיכר סוקניצה לזמן חופשי,מקום מדהימים אתר תיירות עם חנויות, מסעדות ונוף מהממם שנותן לנו קצת לנשום לרווחה, לראות את היופי שבפולין ולהנות.אנחנו מגיעים בערב למלון זה ערב חג שני של סוכות,אנחנו יושבים כולם ביחד סביב שולחן חג שרים שירים,מדברים עם המשפחות נהנים ומתגעגעים. המקום הראשון שבו הרגשתי חנק וחוסר שליטה על הדמעות היה באושויץ בירקנאו מחנה השמדה נוראי שמכיל כל כך הרבה רוע. הזדעזעתי מהסיפורים שאני שומעת, לא האמנתי.

​

ביום שישי אנחנו מגיעים ליער לופוחובה אנחנו הולכים בשקט מוחלט ומשהו בשקט הזה מדבר בעד עצמו,אנחנו ביער ענק ומדהים ביופיו שומעים את כל הרוע המכוער שהיה במקום היפה הזה. אנחנו מקיימים טקס מרגש שלא השאיר עין אחת יבשה.

ערב יום שישי, כולם לבושים בלבן יושבים בחדר האוכל לקיים קידוש, לאכול ביחד, לשיר ולשמוח. אנחנו מקבלים את המכתבים ושוב אין עין שנשארת יבשה ואין אחד שלא מתגעגע, אנחנו כולם ביחד מחזקים ואוהבים אחת את השני .

​

אחד הדברים הטובים ביותר שקרו לי במסע הזה היה החברות שלי.התקרבנו,חיזקנו אחת את השניה למדנו להעריך את החיים, הבנו שהחיים הם מתנה שצריך לנצל ולהגיד תודה על כל מה שיש, על כל מה שאין, על הטוב והרע ,על האנשים שסביבי, שאוהבים ודואגים לי כמו המשפחה והחברות המדהימים שלי.