יצא לכן פעם להסתכל באפליקציה כמו האינסטגרם, לראות תמונה של דוגמנית ולהגיד הלוואי וגם אני הייתי נראת ככה?
בטכנולוגיה של היום, כולנו מושפעים מהרשתות החברתיות ומהתכנים המשודרים בטלוויזיה.
תמיד אנו רואים אישה רזה וחטובה, שהלוואי והיינו נראות כמוהה.
אין אישה או נערה שלא שואפת וחולמת על גוף רזה, על המראה הרזה והחטוב המוכר בחברה שלנו כאידאל היופי.
למה תמיד הגינסים במידות הגבוהות נמצאים בסוף החבילה למטה למטה? למה אנו צריכות להפוך את כל ערמת הגינסים כדי לקחת את המידה שלנו? למה אנו צריכות להתבייש במידה שלנו?
להיות מלאה, זה לא להיות חלק מהחברה, זה לחוות רגשי נחיתות, כל פעם לפני שאת מכניסה משהו לפה את צריכה לחשוב פעמיים, וכאשר סיימת לאכול את שואלת את עצמך אולי זה היה מיותר? למה אכלתי את זה?
החברה והתקשורת מכתיבים לנו את אידאל היופי, את הקריטריונים כדי להיות חלק מהחברה ולא להרגיש בחוץ.
בנוסף, הרשתות החברתיות משתמשות במפורסמות הרזות והחטובות שיפרסמו לנו כדורים אשר יחטבו אותנו ונראה רזות בדיוק כמו אותן מפורסמות רזות.
למה אותן מפורסמות נותנות יד לדבר כזה? לכדורים אשר גורמים להרגשת חוסר תאבון? לאותן מפורסמות גם ילדות בגילי(17) ואפילו קטנות יותר רואות בהן כמודל לחיקוי ויעשו בדיוק כמו אותה מפורסמת.
ואני שואלת את עצמי? למה נערה בת 16 בגיל ההתבגרות צריכה לקחת כדורים שידכאו לה את התאבון? למה בכלל יש אישור לפרסם דבר כזה? ואיפה האחריות של אותן מפורסמות? שיודעות שיש להן מעריצות שיכולות להכניס את האסון הזה לגופן ואפילו להגיע למצב של אנורקסיה ובולמיה.
אנו החברה, צריכים לגרום לשינוי הזה, ולהגיע למצב שבו יהיה חשיפה של נשים אמיתיות! ולא להתבייש במי שאנחנו, לאהוב את עצמנו לא משנה איזה מידה אנחנו.